בואו להכיר את כפר הסטודנטים באופקים

קצת על הכפר…

אם מסתובבים מאחורי הכפר של איילים באופקים אפשר לצאת לשטח ולנשום אוויר צח, ולפעמים עולה ריח הניחוח של הרפת (!) ממושב פדויים הסמוך. ככה זה כשגרים בעיר, אבל לא ממש בעיר: הכפר מורכב מבתים צמודי קרקע וקרוואנים, וממוקם בכניסה לעיר, ולכן נהנה מרוח טובה ושדות מאחור. בניית הבתים החלה במאי שנה שעברה והסתיימה ביום של תחילת שנת הלימודים השנה (ואם תשאלו את הסטודנטים בכפר הם יגידו לכם שזה לא לגמרי מדויק, בשבועות הראשונים של סמסטר א’ הם עוד הסתובבו בקמפוסים עם חול בכפות הרגליים). אבל ההשקעה השתלמה, והכפר מדורג בין שלושת הכפרים היפים ביותר במרחב דרום. הסטודנטים, 23 במספר, לומדים בספיר, בן גוריון וסמי שמעון, ואיתם גרים ש”שינים, שהיו ארבעה עד עכשיו, ולאחרונה צירפו לשורותיהם אורחת חדשה מאוסטרליה.

מוקדי ההתנדבות בעיר- הסטודנטים משתתפים בפרויקט פר”ח של חונכות אישית, ובשני פרויקטים של חונכות קבוצתית: חלק מהסטודנטים מדריכים בחממה פעילה הנפתחת בשעות הלימודים בבי”ס יסודי “אשלים” הסמוך לכפר, וחלק מהסטודנטים מפעילים מקלט שכונתי, בו הם מעבירים בו פעילויות בלתי פורמאליות לילדים אחרי הצהריים. הש”שינים מתנדבים גם במוסד לפגועי נפש, מפעילים “ברנג’אה” לנוער בסיכון, בכנפיים של קרמבו ובבית קפה, בהעברת חוגי קפוארה ותגבורים במתמטיקה

תרבות עצמאית באופקים- בעקבות המחסור שפקד את הכפר בימיו הראשונים, פיתחו תושביו משק עצמאי, וכעת ניתן לראות בשעות האור תרנגולות המשוטטות ברחבי הכפר. (בכל בוקר נמצאות כ-18 ביצים טריות בלול!) מבנה נוסף שהוקם בשבועות האחרונים הוא מתחם ה- O.D.T: פעילויות O.D.T (Out Door Training) מתרחשות בחוץ, ומתבססות על ציוד מינימלי (חבלים וקרשים). בפעילויות אלה ישנה “בעיה” אותה צריכה הקבוצה לפתור, על ידי שיתוף פעולה והפעלת החוש היצירתי. המשימות דומות למשחקי היגיון, במובן זה שהן נראות בלתי אפשריות בהתחלה. לכן נדרשים מוטיבציה קבוצתית, שיתוף פעולה ולפעמים מנהיגות. מעבר לזה, זו הזדמנות לבחון את הדינמיקה הקבוצתית ברובדיה הגלויים והסמויים, וללמוד על הקבוצה באמצעות שאלות מנחות ודיון בסוף הפעילות. מרכז ה-O.D.T בכפר פעיל ופתוח לציבור הרחב, במסגרת הביקורבו עוברים המשתתפים את הפעילות החווייתית, ובסופה שיחה עם הסטודנטים המפעילים את המתקן העוסקת בערכי העמותה וקישור לחיי הקהילה. השבוע הגיעה למתקן הקבוצה הראשונה, והתגובות היו נלהבות…

כל הזכויות שמורות לעמותת איילים